תפריט

מחאת הקוטג'

כמטפל וכמדריך הורים אני לא מפסיק להתפעל מהיצירתיות והתחכום של ילדים (וגם מבוגרים), כדי להרגיש תחושת ערך, מיוחדות ומשמעות.

מדובר בילד בכור, בכיתה ד', שבהיותו בן 3, נולדו להוריו, שני אחים תאומים שכמובן גזלו ממנו את המקום המיוחד והיחיד במשפחה.

באופן מפתיע, באחת מארוחות הערב המשפחתיות, בהיותו בן 6, אמר להוריו שהוא מפחד מקופסת הקוטג' שמונחת על השולחן. ההורים, שלא הבינו מה קורה, הפסיקו את שיחתם, שאלו את הילד לפשר הפחד המוזר ולאחר מספר דקות, בהם לא התקבל הסבר לתופעה, הכניסו את הקוטג' בחזרה למקרר ובכך האמינו שהפרשה המוזרה הסתיימה.
להפתעתם, פחד הקוטג', חזר שוב ביום למחרת ושוב, יום יום.

 ההורים נמנעו מלהוציא קוטג' מהמקרר, ואז לפתע התופעה התפשטה גם לחומוס ולמילקי. כל פעם שאחד המוצרים הוצא מהמקרר, הילד צעק, הראה סימני מצוקה וטען שהוא מפחד. ההורים המבוהלים, הסתירו ממנו את המוצרים והחלו מנהלים איתו משא ומתן. "אנחנו מוציאים קוטג' רק לשנייה ומחזירים מיד למקרר, בסדר?" האבא סיפר לי שכדי לאכול מילקי, היה צריך לקבל את אישורו. כך, במשך כ-3 שנים נמשכה מחאת הקוטג', החומוס והמילקי.
הסברתי להורים שהילד מצא פתרון יצירתי מאוד לקבלת תשומת לב ולשליטה. הוא הפך לכוכב מרכזי בארוחה המשפחתית. עד אז, אחיו התאומים כבשו את מרכז הבמה.

ההורים תודרכו לא לדבר על כך, לומר לו שהם מבינים שקשה לו אבל הקוטג' יחזור לשולחן. כאשר הילד התנגד, והראה סימני חרדה, אמרו לו שהוא יכול להפסיק לאכול ולעזוב את השולחן. כך במשך שבוע, הילד ניסה שוב ושוב להזעיק את הוריו אך ללא הועיל. המטרה המוטעת לקבלת תשומת לב, נשמטה, והילד הפסיק את מחאתו.

מעתה הוא  חייב לחפש דרכים יצירתיות חדשות וכולי תקווה שימצא תחושת ערך, מיוחדות ומשמעות במועילות ובתרומה.
לשימחתי ולשימחת הוריו, הקוטג', החומוס והמילקי חזרו למרכז השולחן.

אני כמטפל, מבין יותר מתמיד, עד כמה ילדים מחפשים באופן נואש ויצירתי, תחושת ערך ושייכות.

מאת גדי פייזר, נשוי +4, גר בכוכב יאיר. מטפל בפסיכודרמה, מנחה קבוצות , פסיכותרפיה בגישה אדלריאנית, ניסיון מיוחד בעבודה עם ילדים ומתבגרים, מדריך הורים והרצאות להורים. קליניקה פרטית בכפר סבא ובכוכב יאיר.

gadi