תפריט

כישלון הוא תלוי פרשנות והקשר

אני מבקרת עם ילדי בתערוכת אוריגאמי שנקראת "אוריגאמי באור", המציגה את יצירותיו הגיאומטריות, המחזוריות של אילן גריבי. אילן הוא גם המדריך העומד בפתח ומקדם את פני הבאים. אנחנו בוחנים את היצירות המוארות, הנראים כמו גופי תאורה יפהפיים, מתפעלים, מצלמים ואילן מלווה אותנו ומשיב ברצון ובנועם על כל שאלה. אני מתעניינת איך התוודע לעולם האוריגאמי והוא מספר לי את קורותיו. הוא מקפל מגיל 11, והפעם הראשונה שנתקל בקיפולים מחזוריים כמו אלו שבתערוכה הייתה בסינגפור. חברה לימדה אותו לקפל את המולקולה הראשונה שלו. (צורה בסיסית שהיא סימטרית מכל כיווניה וניתן לחזור עליה במחזוריות אינסופית). אילן מספר שחזר לביתו וניסה לשחזר את אוסף הקיפולים שלמד. הוא חזר וקיפל אבל לא הצליח להגיע לצורה הנכספת והתקשר לחברה בתסכול גדול.

"לא הצלחתי להגיע לצורה שהראית לי. המולקולות שלך נראו כמו צלבים עם רווחים קטנים וזה לא יוצא כך אצלי."

"תתאר לי מה כן יצא לך?" היא שאלה.

"יצאו לי עמודי שלמה עם רווחים גדולים" השיב אילן.

"נהדר. המצאת את המולקולה הראשונה שלך".

כך בעצם התחיל השלב הבא שבו החל אילן להמציא בעצמו צורות משלו שהתפתחו להן למיכלים והמנורות שמוצגים בתערוכה. אני מתרשמת מהמשפט של החברה שיצרה שינוי בפרשנות של ה"כישלון" של אילן והפכה אותו להצלחה בהקשר אחר.

על פי התיאוריה של אלפרד אדלר, התנועה הטבעית של האדם היא לכיוון של התפתחות. מעבר ממינוס לפלוס.

אם נצפה בתינוקות נוכל להבחין שהם מתקדמים ומתפתחים באופן טבעי על פי העיקרון הזה. כל מה שהם מסוגלים לעשות, הם עושים. מתהפכים, מתיישבים, זוחלים, הולכים. התנועה הטבעית הזאת נעצרת אל מול הפחד ממה שהאדם מפרש ככישלון. לא אי-ההצלחה במשימה עוצרת את התנועה (שהרי חזרות מרובות נדרשות לכל אחת מהמעברים הללו של תחילת החיים ובכל זאת התינוקות מתמידים וחוזרים עד שמצליחים), אלא התגובה של הסביבה אל מול אי-ההצלחה. כעס, נזיפה, עלבון – "לא ככה!", "אמרתי שאסור", "אי אפשר לסמוך עלייך".

ילד שנחשף לתגובות חוזרות של הסביבה המפרשות את אי-ההצלחה במשימה ככישלון, מתחיל לקשר בין ההתנהגות שלו (נכשל במשימה) לעצמו ולתחושת הערך שלו (אני כישלון). מכאן, קצרה הדרך לפתח הימנעות ממצבים שעלולים לחשוף אותו לכישלון, כמו למשל התמודדות עם משימה חדשה.

לכן, כל כך חשוב לשנות את הפרשנות שלנו למונח כישלון.

ראשית, יש להפריד בין העשייה של האדם לבין האדם עצמו. "לא הצלחת במשימה הפעם" במקום "אתה לא יוצלח".

שנית, ההבנה שכישלון הוא תלוי הקשר, בדיוק כמו בדוגמא של אילן גריבי.

למזלו של אילן גרבי, הייתה לו חברה טובה שידעה ליצור הקשר חדש לעשייה שלו. בהקשר של מולקולות צלבים הוא אולי לא הצליח, אבל בהקשר חדש, של עמודי שלמה הוא המציא מולקולה חדשה.

אילן גריבי לא לבד. חלק מההמצאות הגדולות בעולם העסקים זכו להכרה תודות לשינוי ההקשר.

למשל, מדבקות  הPost-it  הצהובות הן תוצר של חברה שניסתה לייצר דבק חדש. הדבק לא היה חזק דיו למטרה לשמה יוצר. בתור דבק הוא היה כישלון, בתור מדבקות משרדיות, אותו מוצר הפך הצלחה מסחררת.

כך נכון גם לגבי המצאות כגון: הפניצילין, המיקרו-גל, זיקוקי הדינור, תפוצ'יפס וצעצוע הסלינקי.

אם כן, בפעם הבאה שתחשבו על כישלון חישבו על ה"כישלון" של אילן גריבי.

מאת נועה שריג, מטפלת באמנות, פסיכותרפיסטית אדלריאנית בוגרת "מכון אדלר" ומאמנת אישית. www.noasarig.com

noasarig